קו חם של פסיכולוגים ומטפלים מ-"מרחב הסיוע" 

"מרחב הסיוע", שבימים כתיקונם מתפקד כמרכז טיפול פסיכותרפי פרטי וקבוצתי, ואנשי צוות של פסיכו-דהרמה ייתנו סיוע, ייעוץ ותמיכה טלפונית בעקבות המצב הקשה והסוער. הסיוע ניתן על ידי קבוצת עמיתים, אנשי מקצוע וותיקים מתחום הפסיכותרפיה, בוגרי תכנית המטפלים של תורת הנפש הבודהיסטית.

במידה ואין מענה, ניתן לשלוח הודעת SMS ויחזרו אליכם.

 

פרטים:

אפרת בורנשטיין: 052-5625562, חנה עינב: 054-7798081, עדה אבשלום: 050-4860867,

מאיה לאוב: 054-7778658 רחל קוביצקי: 052-8668387

​ 

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

אוכלוסיה וכולי / יעקב רז

 

אילולא הכותרות אי אפשר היה לדעת

לכל אדם שמת עמוד בעיתון

לכל בית הרוס תמונה בעיתון

לכל אמא מבכה תמונה ברשת

לכל לוויה פוסט באיזשהו מקום

לולא הכותרת לא היינו יודעים מי הוא מי.

והלשון חוגגת בזילותה,

׳בעת הזאת׳, ׳סבלה של האוכלוסיה׳, ׳התמונות הקשות׳, ׳סבל לשני הצדדים׳,  ׳פגיעה אגבית׳,

וכמובן, ׳לא מעורבים׳.

כמה מפתות מטבעות הלשון שעוזרות לדלג מעל הצורך לשהות בלב

שמא יראה, ירגיש, וישתות צער.  

האוכלוסיה היא לא אוכלוסיה ושני הצדדים אינם צדדים. מה שקרוי אוכלוסיה הוא קרן ושלמה ומסעוד ולטיפה ודפנה וסאלח והדס ופטימה והמרבד והצעצוע והמחשב והכרטיס לקולנוע והחלום הקטוע וקול הנפץ והחרדה והפחד והפיתה והפיצה.

מי שאינו מעורב מעורב מאוד. הוא יושב בשדרות והיא יושבת בבית חנון. הם שכחו לחייך. כמו אימי בבית היתומות, הם שכחו לבכות. אפילו להיאנח. המרבדים מעורבים, הפרות מעורבות, הבובות מעורבות, התבשיל על הכירה מעורב, הזרעים, המראות מהחלון, העשן, קולות הנפץ, הצמידים והתמרוקים, הוואטספים מעורבים, אסלות השירותים והמקלחות מעורבים, נוזל הניקוי בכיור, הסיגריות עם הגמל. כולם מעורבים עד נימי הדם בעיניים. מעורבים זה בזה.

ואם ישתילו ליבו של זה אצל זה  – לא יבדילו. עד כדי כך מעורבים.

עמוד בעיתון לכל תקווה, לכל תוכניות החופשה והלימודים וחברה וחבר. לכל כוס בירה,

לכל נרגילה עמוד לתוכניות של הטיול הגדול או הטיול הקטן

עמוד בעיתון לאיש הזה, עמוד בעיתון לאישה הזאת, עמוד בעיתון לילד הזה, עמוד בעיתון עם תמונה בעיתון לקבר הזה

יש להם שמות ותוכניות לכולם

או אולי אין כי היאוש  כבר כבש את מקומו הראוי

עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד

יש להם שמות ופרצופים, והם-אנחנו עשרות ומאות ואלפים ומליונים בעלי פנים ואצבעות וחגורות ושעונים והודעות טכסט

לכולם עמודים בעיתון

וכשהשפה נמחקה והטשטשה לה בגלל סיבות טכניות, נראו מיליוני תמונות ללא כותרות וכולן היו דומות עד לאימה.

ואי אפשר היה לדלג מעל המלים השגורות – אוכלוסיה וכולי וסבל וכולי

כי אי אפשר היה להגיד מי הוא מי ואיך נראה יגון הולנדי או סבל נורבגי

כי בנפילה אגבית חמישים מטר לכאן או לכאן נפלו חיים ולא היה להם כינוי או לאום או תירוץ.

ורק כאשר הטשטשה השפה ונפלו הכותרות והלב העדין שתת בלא דילוגים ומעקפים

הופיעה לה חמלה

ויהי אור. מעט. ויהי שלום. קואליציה של חמלה. ואיך לא ראינו קודם.

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | 5 תגובות

זן ואמנות 
המחול הישראלי מאמר מאת רות אשל פורסם ב"הארץ"

 

בספרה "גוף אנושי מדי" חושפת עינב רוזנבליט את הקרבה בין הזן למחול הישראלי העכשווי, ומציעה הגות שמלווה את הקוראים גם כשהמוזות שותקות

ביצירה "הורה" (2009) של אוהד נהרין קיימת התרחשות תנועתית אינטנסיבית על הבמה, אך דומה שרגעי השיא התנועתיים אפשריים רק הודות לעצירה, להשתהות, או לנוכחות ב"אין" המלווה את ה"יש" כשותף הכרחי. גם כשהרקדנים מוחשכים בהדרגה עד שרק צלליותיהם נראות, לכל תנועה שחלפה נותר שריד ריק, אבל נוכח מאוד. בספרה "גוף אנושי מדי" מקשרת רוזנבליט מרכיבים בריקוד זה לתפיסה האסתטית של הזן, הגורסת כי יש נוכחות משמעותית לריק; כי ריקות היא נוכחות, ודווקא נוכחות כזו מאפשרת חופש. הריק, לפי הזן, הוא שווה ערך למלא בערכו האמנותי, החוויתי והפסיכולוגי.

קהילת המחול התוודעה לקשר בין הזן למחול אוונגרדי עוד בתחילת שנות ה-60, בזכות עבודתם המשותפת של המוזיקאי ג'ון קייג' עם הכוריאוגרף מרס קנינגהם. ביצירה המפורסמת של קייג' "4'33", עלה פסנתרן אל הבמה, וישב מולו בדממה במשך 4 דקות ו-33 שניות. השקט לא היה ריק. וכמו אותה עצירה ב"הורה" של נהרין, זאת היתה הזמנה להתרחשות בלתי צפויה שאינה בשליטת היוצר. הקשר בין קייג' לקנינגהם בא לידי ביטוי בין השאר בתהליכי יצירה שאימצו את עיקרון האי־ידיעה של הזן, או כפי שרקדנים נוהגים לכנות זאת, אימוץ מרכיב ה"מקריות" או "המזל". לפי תפיסת הזן אנו נאחזים בהתנהגותנו ומתקשים להרפות, מכיוון שקשה לנו לוותר. לפיכך, אותו מחול אוונגרדי שחיפש פתרונות חדשים אימץ את עיקרון הוויתור על המוכר, על הנלמד הידוע, תוך כדי התמסרות להשתנות של חוקי הטבע.

עטיפת ספרה של רוזנבליט
עטיפת ספרה של רוזנבליט. צילום: ללא קרדיט

בספר של עינב רוזנבליט נעשה, למיטב ידיעתי, מחקר ראשון הפורש נקודות חיבור בין זן למחול, ומציע כלי התבוננות המעניק משמעות נוספת להתחוללות הפיזית שעל הבמה, לדרך אימון ולדרכי יצירה. כלומר, זאת הזמנה לקריאה של מחול עכשווי על מרכיביו על פי עיקרים מתורת הזן.

המחברת מתמקדת בקשר בין הזן למחול העכשווי. למרות שהעכשווי הוא עכשווי במהותו, כלומר מבטא את הרגע, ובכל פעם רגע אחר, היא נאלצת לתחום את היריעה בה היא עוסקת. מהמחול הפוסט־מודרני האמריקני, מאותו קשר בין קייג' לקנינגהם, המחברת עוברת לתיאטרון המחול של פינה באוש, וכל זאת מעין הקדמה למחול העכשווי בישראל. כאן היא בוחרת להתמקד בקומץ עבודות נבחרות של יסמין גודר, תמר בורר, אוהד נהרין, נעה ורטהיים ויוצרים אחרים שהעבודות שלהם, או דרך האימון או היצירה שלהם חוברת לזן, בין אם במודע או לא במודע.

הבחירה דווקא במחול העכשווי נובעת לטענתה מהדמיון בינו לבין הזן, שכן שניהם מדגישים את חשיבות הקיום כמות שהוא, בלי אצטלה של תאוריה, מושגים ומשמעות פסיכולוגית אחרת. לדבריה, המחול העכשווי מאפשר נגישות לאיכות תודעתית דומה, שכן "המחול העכשווי, כמו זן, מאפשר מפגש של התודעה עם רובד מציאות עמוק ושורשי יותר מחוויית התודעה את המציאות שבשגרה". סיבה נוספת לבחירה במחול קשורה לכך שבאמנות זו, בניגוד לפיסול, ציור, ספרות או משחק, הגוף הוא הכלי הבסיסי ו"אמנות המחול חוקרת את הקיום האנושי כקיום גופני". מורי זן יבכרו אימון פיזי על דיון תאורטי והמחול משמש כאן מעבדה מעשית לבחינת הרגלים בסיסיים בהתנהלות התודעה.

פרקי הספר נגזרים מחמישה עיקרים הנלמדים באימון ובמשנה הבודהיסטית, המשמשים את המחברת לניתוח המחול העכשווי. הפרק הראשון עוסק בסבל הבודהיסטי, היבט מהותי בתורת הזן, ובניסיון להבין מדוע השתוקקות מייצרת סבל לפי הדוקטרינה הבודהיסטית, וכיצד השתוקקות זו מתממשת במחול, כמו למשל, באימוני המחול ובאסתטיקה של המחול עכשווי. הפרק שני בוחן תודעה "בלא מחשבה" – בזן ובמחול, מתוך תפיסה שהגוף בעל ידיעה שאינה שכלית, אם כי נובעת מקיומו הממשי מרגע לרגע. הפרק השלישי מבאר את הזיקה בין גוף לנפש על פי תורת הזן, ובוחן כיצד היא נחווית במחול העכשווי. באותו פרק המחברת מבארת מהי "התהוות גומלין", מושג בסיסי בזן, כאשר לפי התפיסה הבודהיסטית כל הדברים בעולם מצויים בהתהוות גומלין ומצויים בתלות הדדית זה בזה. הפרק הרביעי עוסק בשאלת "העצמי" וכיצד הוא מתממש במחול. בפרק זה היא גם סוקרת את מושג ה"ריקות", על פיו כל הדברים בעולם ריקים ממהות עצמית וקבועה. בפרק החמישי המחברת בוחנת את היחס בין אימון להגשמה בזן ובמחול, ובראשו המושג "סאטורי" (התעוררות), מצב מנטלי "המאפשר למתרגל זן נגישות אל ליבת הקיום שלו ואל טבעו הפנימי העמוק ביתר".

אחת הדוגמאות בספר היא ניתוח היצירה "אני רעה אני" (2006) של גודר, שבה ניתן, לפי רוזנבליט, לראות הסתכלות המבקשת להשתחרר מתחושת ה"אני", המאפשרת קבלת עצמי ושינויים רדיקלים. בביקורת של היצירה, השוויתי לסרט זוועה את המחול הזה, בו נפתחת תיבת פנדורה של כל אחד מארבעת הרקדנים העורכים משחקי התעללות לתוך קרשנדו של רוע. במהלך הריקוד מושיטה גודר סכין גדולה לרקדנית שמניחה את החוד על העיניים כמבקשת לעוקרן, מתחת לשדיים כמבקשת להסירן, בודקת היכן המקום האולטימטיבי להקריב את עצמה בפולחן נוראי זה. גודר מזמינה את הרקדנית ליפול על הסכין ובשנייה האחרונה היא תוקעת את הסכין בעורף האריה המוצב על הבמה. באותו רגע כתבתי "הכישוף הוסר, והרוע חלף".

מתוך "אני רעה אני". להשתחרר מתחושת האני
מתוך "אני רעה אני". להשתחרר מתחושת האני. צילום: דניאל צ'צ'יק

אולם, רוזנבליט מפרשת ריקוד זה מתוך הסתכלות של זן. היא לא שופטת את ההתנהגות כטעות, אלא כחולשה שקשה להימלט ממנה. הסכין שפילחה את עורפו של האריה היא המשך לניתוח שנערך לאורך כל היצירה לדפוסי הנפש הבסיסיים ביותר: פחד, כאב והאכזריות שנולדת מהם. רוזנבליט טוענת שגם כשהאריה הובס, הרוע לא נעלם. בתוך כך, לבמה מובא רגש אחר של חמלה, קבלה והשלמה עם הכאב. "ההנכחה של הכאב ושל האומללות אינה מעלימה אותם, אך מסייעת להכילם", כותבת רוזנבליט.

הספר עשיר בתובנות חדשות לאיש המחול, וחברו בו ידע תאורטי של הזן יחד עם ניסיון מעשי של החוקרת במחול, מה שמקנה לכתיבה שלה אמינות הנוגעת ישר בלב העניין בלי התפלספות ידענית. למרות עומק הנושא, הכתיבה קולחת וידידותית. ויותר אפילו לקריאת המחול על פי זן, הספר טומן בתוכו פנינים של חוכמה והגות שניתן לקחת כציוד המלווה אותך לחיים.

"גוף אנושי מדי – זן־בודהיזם באמנות המחול העכשווי", מאת עינב רוזנבליט, הוצאת רסלינג, 2014

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | תגובה אחת

היעדר פחד / תיך נאט האן

בעקבות הימים הסוערים והקשים קיימנו ביום חמישי ערב פתוח עם מורי פסיכו-דהרמה לישיבה שקטה, שיתוף ושיח. רצינו להודות מקרב לב לרבים שהגיעו, ושיתפו בקושי ובפחד. היה ערב מרגש. בישיבה יחד היה משהו מרפא, והיא יצרה תחושה של עדינות עוצמתית, שלווה ותקווה מפוכחת.

צוות פסיכו-דהרמה

היעדר פחד הוא מאמר שפורסם ב"בודהיזם ישראל" מתוך כתב העת "פחד" תרגום: אורנה טאוב

ad/view.php?tid=934 :מקור

תיק נהאט האן הוא אחד ממורי הזן היותר מוכרים ומוערכים כיום בעולם. משורר, פעיל שלום וזכויות
אדם. נולד במרכז וייטנאם ב- 6701, הצטרף למנזר בגיל 61. ממייסדי תנועת הבודהיזם המעורב.
הקים בתחילת שנות השישים את בית הספר לנוער עבור שירות חברתי שהכשיר את תלמידיו לשקם
כפרים שהופצצו במלחמת וייטנאם, והיה מועמד לפרס נובל לשלום.
***
רובנו חווים חיים מלאי רגעים נפלאים ורגעים קשים. אולם לרבים מאיתנו, גם כשאנו הכי מאושרים, יש פחד
מאחורי השמחה. אנו חוששים שהרגע הזה יגמר, שלא נשיג את מה שאנו צריכים, שנאבד את אהובנו, או
שלא נהיה בטוחים. לעיתים קרובות, הפחד הכי גדול שלנו הוא הידיעה שיום אחד הגוף שלנו יפסיק לתפקד.
לכן, גם כשאנו מוקפים בכל התנאים לאושר, השמחה שלנו לא מלאה.
אנו עשויים לחשוב שאם נתעלם מהפחדים שלנו, הם יעלמו. אך אם נקבור את הדאגות והחרדות שלנו
בתודעה שלנו, הם ימשיכו להשפיע עלינו ולגרום לנו לעוד צער. אנו חוששים להיות חסרי כוח. אבל יש לנו את
היכולת לבחון את פחדינו באופן מעמיק, ואז הפחד לא יוכל לשלוט בנו. אנו יכולים לשנות את הפחדים שלנו,
להפוך אותם למשהו אחר. הפחד גורם לנו להתרכז בעבר או לדאוג לעתיד. אם נוכל להכיר בפחד שלנו, נוכל
להבין שברגע הזה אנחנו בסדר. עכשיו, היום, אנו עדיין חיים, והגוף שלנו מתפקד באופן מופלא. העיניים
שלנו יכולות לראות את השמים היפים. האזניים שלנו עדיין יכולות לשמוע את אהובנו.
החלק הראשון של להביט בפחד שלנו הינו להזמינו אל תוך ההכרה שלנו ללא שיפוט. פשוט נכיר בעדינות
בכך שהוא נמצא. זה כבר מביא הקלה רבה. ואז, כשהפחד שלנו נרגע, אנו יכולים לחבקו בעדינות ולהסתכל
באופן מעמיק בשורשיו, במקורותיו. הבנת המקורות של החרדות והפחדים שלנו תעזור לנו לשחרר אותם.
האם הפחד שלנו נובע ממשהו שקורה ממש עכשיו או האם זהו פחד ישן, פחד משהיינו ילדים, ששמרנו
בפנים? כשאנו מתאמנים בלהזמין את כל הפחדים שלנו לעלות, אנו נעשים מודעים לכך שאנו עדיין חיים,
שיש לנו עדיין הרבה דברים לנצור וליהנות מהם. אם איננו דוחפים למטה ומנהלים את הפחד שלנו, אנו
יכולים ליהנות מקרני השמש, ערפל, האויר והמים. אם אתם מצליחים להסתכל עמוק לתוך הפחד שלכם
ולראות אותו באופן ברור, אז /תוכלו באמת לחיות חיים בעלי ערך.
הבודהה היה בן אדם, והוא גם ידע פחד. אולם כיון שהוא התאמן כל יום בתשומת לב ובהתבוננות מקרוב
בפחדיו, כשהוא הועמד מול הלא נודע, הוא היה יכול להתמודד איתו בשקט ובשלווה. ישנו סיפור על הזמן
שהבודהה יצא לטייל ואנגולימלה, רוצח סדרתי ידוע לשמצה, נתקל בו. אנגולימלה צעק לבודהה לעצור, אבל
הבודהה המשיך ללכת לאט ובשקט. אנגולימלה השיג אותו ותבע לדעת מדוע לא עצר. הבודהה ענה:
"אנגולימלה, אני כבר עצרתי מזמן. זה אתה שלא עצרת." הוא המשיך והסביר: "הפסקתי לעשות מעשים
שגורמים סבל ליצורים חיים אחרים. כל היצורים החיים רוצים לחיות. כולם פוחדים מהמוות. עלינו לטפח לב

של חמלה ולהגן על חייהם של כל היצורים." אנגולימלה המופתע ביקש לדעת עוד. בסיום השיחה,
אנגולימלה נדר לעולם לא לבצע שוב מעשי אלימות והחליט להיות נזיר.
כיצד יכל היה הבודהה להישאר כל כך נינוח ושלו מול רוצח? זוהי דוגמה קיצונית, אבל כל אחד מאתנו
מתמודד מול הפחדים שלו בדרך זו או אחרת בכל יום. אימון יומי בתשומת לב יכול לעזור מאד. החל
מהנשימה שלנו, החל ממודעות, אנו יכולים לפגוש את כל מה שבא מולנו.
העדר פחד אינו רק אפשרי, זהו האושר האולטימטיבי. כשאתה נוגע באין-פחד, אתה חופשי. אם אי פעם
אהיה במטוס והטייס יודיע שהמטוס עומד להתרסק, אני אתאמן בנשימה מודעת. אם תקבלו בשורה רעה,
אני מקווה שתעשו כמוני. אבל אל תחכו שהרגע הקריטי יגיע לפני שתתחילו להתאמן כדי לשנות את הפחד
ולחיות בתשומת לב. אף אחד לא יכול לתת לכם העדר פחד. אפילו אם הבודהה היה יושב ממש כאן, על
ידכם, הוא לא היה יכול לתת לכם את זה. אתם צריכים להתאמן ולהגשים את זה בעצמכם. אם תהפכו את
האימון בתשומת לב להרגל, כשיעלו קשיים, תדעו כבר מה לעשות.

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

בעקבות הימים הסוערים והקשים נקיים מפגש פתוח עם מורי פסיכו-דהרמה

המפגש יתקיים בחמישי הקרוב, 24.7.14, ב-19:00 בישיבה שקטה, מדיטציה, שיתוף ושיח.

קמפוס ברושים – רח' חיים לבנון 30 רמת אביב. בכיתה ובחצר. מרחב מוגן נמצא בקמפוס.

אין צורך להירשם, או להודיע מראש, פשוט בואו.

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

נכנסים לטווח החמלה: פסיכו-דהרמה וקמפוס ברושים נרתמים לעזרה ללא גבולות ומכתב מאת יעקב רז

אנו פונים לכל חברי הקהילה ולציבור הרחב לתרום לחיילים ולאזרחים, מישראל ומעבר לגבול, על מנת להקל באופן צנוע על מצוקתם בימים אלה

להלן רשימת הפעילויות שפתחנו בתקופה זו:

1. ביום חמישי הקרוב, 24.7.14, בשעה 19:00 נקיים מפגש פתוח עם מורי פסיכו-דהרמה למדיטציה ושיח. המפגש יתקיים בקמפוס ברושים בכיתה ובחצר. מרחב מוגן נמצא בקמפוס.

2. קיבלנו פניה בנוגע למחסור בציוד לחיילים. ניתן להביא את המוצרים בחבילות ארוזות עם מכתב לחייל, או בתפזורת  והמיון ייעשה דרכנו. את המוצרים ניתן להביא לפסיכו-דהרמה בקמפוס ברושים, אונ' ת"א, רח' חיים לבנון 30 ת"א, בין השעות:8:00 18:00

הציוד המבוקש: מגבונים, אלתוש, משחות, מברשות שיניים, מאפים / עוגות / חטיפי בריאות (באריזות אטומות), גרביים גבוהות, חולצות טריקו ירוקות, תחתונים, ערכות קפה, סבונים ומטענים לסמארטפונים.

3. קבוצות המדיטציה הקיימות של פסיכו-דהרמה מזמינות את כל מי שמעוניין לבוא ולהתארח במפגשים. ניתן להצטרף גם אם אין שום ניסיון קודם, לישיבה שקטה, לשיתוף ולשיח. אין צורך להירשם, או להודיע מראש, פשוט בואו. הקבוצות : http://pdharma.co.il/22-2/242-2/

4. קו חם של פסיכולוגים ומטפלים מ-"מרחב הסיוע" (שבימים כתיקונם מתפקד כמרכז טיפול פסיכותרפי פרטי וקבוצתי) ואנשי צוות של פסיכו-דהרמה. הסיוע ניתן על ידי קבוצת עמיתים, אנשי מקצוע וותיקים מתחום הפסיכותרפיה, בוגרי תכנית המטפלים של תורת הנפש הבודהיסטית שייתנו ייעוץ ותמיכה טלפונית. במידה ואין מענה, ניתן לשלוח הודעת SMS ויחזרו אליכם. פרטים:

אפרת בורנשטיין: 052-5625562, חנה עינב: 054-7798081, עדה אבשלום: 050-4860867, מאיה לאוב: 054-7778658

————–

למען הפסקת האש שבלב – ננו אקטיביזם, מאת יעקב רז

חברים יקרים,

׳הכל בוער׳, אמר הבודהה בדרשה המפורסמת שלו. אכן, הכל בוער. בחומר. ברוח.

פעולות רבות ומבורכות מתקיימות בימים אלה כדי להיות עם המלחמה הקשה הזאת. פעולות של דיבור, השקטה. מדיטציה. כמה מן הפעולות האלה מתקיימות בתוך קהילת הדהרמה, ואחרות ללא קשר לדהרמה.

חלק מן הפעולות חד פעמיות, אחרות מתקיימות כפעולה מתמשכת.

ההצעה כאן איננה במקום פעולות אחרות שנעשות. היא השלמה להן, היא בצידן, ואולי בבסיסן.

אני מציע לעשות פעולה מתמשכת, יום יום ושעה שעה, וללא הפסק, למען הפסקת האש שבלב. ההתמדה תהיה כמו האימון היומיומי שלנו – מתמיד, קטן, בהיר. כמו שאיפה. כמו נשיפה. עם כל מי שאנחנו באים איתו במגע. להמשך המאמר: לחץ כאן

 

"חושך

לא יכול

לגרש חושך

 

את זה

רק אור עושה"

מרטין לות'ר קינג. ארצות הברית. מאה 20

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

למען הפסקת האש שבלב – ננו אקטיביזם / מכתב מיעקב רז

 

"חברים יקרים,

׳הכל בוער׳,  אמר הבודהה בדרשה המפורסמת שלו. אכן, הכל בוער. בחומר. ברוח.

פעולות רבות ומבורכות מתקיימות בימים אלה כדי להיות עם המלחמה הקשה הזאת. פעולות של דיבור, השקטה. מדיטציה. כמה מן הפעולות האלה מתקיימות בתוך קהילת הדהרמה, ואחרות ללא קשר לדהרמה.

חלק מן הפעולות חד פעמיות, אחרות מתקיימות כפעולה מתמשכת. ההצעה כאן איננה במקום פעולות אחרות שנעשות. היא השלמה להן, היא בצידן, ואולי בבסיסן.

אני מציע לעשות פעולה מתמשכת, יום יום ושעה שעה, וללא הפסק, למען הפסקת האש שבלב. ההתמדה תהיה כמו האימון היומיומי שלנו – מתמיד, קטן, בהיר. כמו שאיפה. כמו נשיפה. עם כל מי שאנחנו באים איתו במגע.

אני מציע שכל אחד מאיתנו יעצור, יום יום ולפי היכולת, בכל התכנסות שאנחנו שותפים לה. אני קורא לעצור את עצמנו ואת המתכנסים, כדי להתבונן רגע  – כדי לראות את האש, לראות נכוחה את השנאה המתפשטת, ולראות האם יש פעולה קטנה שאפשר לעשות כדי לתרום לריפוי. אורכה של העצירה יכול להיות  דקה, או שתיים, או יותר. לפי העניין.

אני לא מתכוון לקהילות הדהרמה, אלא לכל מקום שאנחנו בו. דוגמאות מחיי שלי בימים אלה:

בפתיחה של הרצאות לקהל הרחב; בהתכנסות של הורים בענייני מעון היום של יוני; בישיבה אקדמית באוניברסיטה; בישיבת ייעוץ בחברת הייטק; בפגישות ייעוץ פרטיות; בישיבות הסנגהה, כמובן; בכיתות לימוד באוניברסיטה; בפגישת וועד הבית; בפגישה חברית; בפגישת אקראי עם חבר בקמפוס, שבמהלכה הופיעה התלהמות [לא חשוב לאיזה כיוון ומאיזה כיוון] בהמתנה לרופא; במונית; ועוד ועוד. כמעט כל מקום פעילות במשך היום.

אני לא מתכוון לרכילות על החדשות. אני לא מתכוון להטפה על שלום. אני לא מתכוון להבעת דעותיי הפוליטיות או הרוחניות ; אני לא מתכוון להביא את הצד הצודק. הרי אש השנאה המתרחשת עכשיו היא מתקיימת בכל.

אני מציע לעצור…לדקה, שתיים, או חמש, את ההתנהלות שמתקיימת לה כאילו כל זה קורה בחדשות ולא אצלנו פנימה. הרי אני לא יכול לבוא ולדבר על הבודהה, על רוחניות, דרך האמצע, תשומת לב לשאיפה ולנשיפה, תיקון הביוב, תוכנית הלימודים של מזרח אסיה, או מצוקותיו האישיות של מישהו כאילו כל זה לא קשור למתרחש באזורנו.

כשאני עוצר ומבקש שתי דקות, אנשים עוצרים. אינני מביא שם דעות לכאן או לכאן. אני רק מבקש להביא את ההצעה להפסקת האש שבלב של כל אחד ואחד. העצירה יכולה להיעשות בדיבור נכון, בצניעות, בלי הטפה, בלי מחשבה שאני יודע באמת איך לפתור, או מה הן דעותיי הפוליטיות.  

ואז – אנשים מקשיבים. אנשים מציעים לעשות משהו. יש שמתנגדים ולא מבינים מה זה שייך לביוב. ויש שרואים נכוחה, פתאום, בכאב גדול, את עומק האש המפעילה אותנו.

אי אפשר להפריד בין העולמות. אף פעם. לא כל שכן עכשיו. אני לא יכול אחרת, אלא לעצור עם כל אחד הנקרה בדרכי. לרגע. לראות ולהתבונן מה מתרחש עכשיו ומהו הצעד הקטן שאפשר לעשות אחרת.

לעתים קרובות העצירה עצמה עושה עבודה.

אפשר לנשום יחד. אפשר לראות את הפחד, הכעס, השנאה, התקווה, היאוש, האמירות המתלהמות, את חסימת הלב על ידי השקפות שנראות כל כך נכונות. אפשר לראות את המנעדים העדינים של העיוורון שאנחנו לא נותנים עליו את דעתנו.

אני מתכוון למעשה פוליטי קטן, שאינו של שמאל ולא ימין, ולא מכאן ולא משם, אלא מן המקום שיביא מעט הפסקת אש של הלב. מעשה פוליטי קטן, שארכו דקה או שתיים. כמה פעמים עשינו את זה השבוע?

ועוד דבר, לכל אחד מאיתנו מעגלים רבים שהוא חלק מהם או מנחה אותם. אנחנו מנחים, אנחנו מלמדים, מטפלים, עומדים בראש וועדות, משפיעים בשכונה או במקום העבודה, יש לנו חברים, אנשים מקשיבים לנו פה ושם. נבקש מכל אחד מהם לעשות משהו דומה. שהיא או הוא יעצרו בבית, בשכונה, בוועדה, בהתכנסות למדיטציה.יום יום, בעדינות, בדיבור נכון, בידיעה שנידחה או שנהיה ללעג לעתים. אבל יהיו כאלה שיקשיבו, ויעצרו.

נהפוך את זה לפעולה יומיומית כמו מדיטציה, כמו ניקוי הגוף. לא לבד. עם אחרים. כל האחרים באשר הם. שדומים לנו שלא דומים לנו, שבצד שלנו, שלא בצד שלנו. נהפוך את העצירה הזאת לאימון יומיומי. לא במבצעים גדולים, אלא כמעשה של שגרה, הצלה וריפוי צנוע של עצמנו ושל סביבתנו. יום יום ושעה שעה, באקטיביזם זעיר וללא הרף. כמו הנשימה".

 

בקידה ובאהבה

יעקב רז

פסיכו-דהרמה וקמפוס ברושים נרתמים לעזרה ללא גבולות

פסיכדהרמה וברושים פונים לכל חברי הקהילה ולציבור הרחב לתרום לחיילים ולאזרחים, מישראל ומעבר לגבול, על מנת להקל באופן צנוע על מצוקתם בימים אלה. אמש קיבלנו פניה בנוגע למחסור בציוד לחיילים. 

ניתן להביא חבילותארוזות, או שקיות עם מה שרוצים לתרום מרשימת הציוד המפורטת להלן, והמיון ייעשה דרכנו. את החבילות והשקיות ניתן להביא לפסיכו-דהרמה בקמפוס ברושים, אונ' ת"א, רח' חיים לבנון 30 ת"א, בין השעות:8:00-18:00 

הציוד המבוקש: מגבות, מגבונים, אלתוש, משחות, מברשות שיניים, מאפים / עוגות / חטיפי בריאות (אטומים), גרביים גבוהות, חולצות טריקו ירוקות, תחתונים, ערכות קפה, סבונים ומטענים לסמארטפונים.)

 

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | 2 תגובות