ההרשמה לסמסטר אביב 2015 בעיצומה

הקורסים שייפתחו בפברואר – מרץ :

1. חיי היום יום והרוח הבודהיסטית בהנחיית מאיה לאוב, רחל קפלן

כיצד ניתן להתמודד עם סיטואציות חיים 'קטנות' ו'גדולות', חיוביות ושליליות בהשראה בודהיסטית?לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

2. האיכויות המיטיבות (הפאראמיטות) תרגולים בודהיסטיים בהגשמת מה שכבר הנךבהנחיית יובל אידו טל, מאיה לאוב

בסדנה בת 18 מפגשים  נבחן שאלות בנוגע לאפשרות להיות חופשי, מאושר ויצירתי, במישור האישי, הזוגי, המשפחתי, הפוליטי/חברתי והסביבתי.  לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

3. לגעת בכאב בהנחיית בעז עמיחי

החיים של כולנו רוויים כאב. כמנגנון הגנה אנו לומדים להתכווץ סביב הכאב (גופני או נפשי) ולנהל את חיינו דרך הימנעות ממפגש איתו. לעתים קרובות אנו מגיבים בכעס, בתוקפנות ובפחד מבלי להבין שזוהי דרכנו להימנע ממפגש עם הכאב. מנגנונים אלו, לא רק שאינם מגנים מפני הכאב, הם מייצרים סבל נוסף מיותר. לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

4. מפגש עם הבודהיזם – מבוא קצרצר בהנחיית ובל אידו טל, רחל קפלן

סדרת הרצאות מבוא לבודהיזם – הבודהיזם הוא תורת חיים בת 2,500 שנה – שלמרות עתיקותה וריחוקה הגיאוגרפי רלבנטית ועכשווית להפתיע גם לנו בישראל ובמערב. נכיר את יסודות המחשבה, התובנות והאימון הבודהיסטי. ההבנה הבודהיסטית שאת רוב רובו של הסבל בחיינו מחוללת התודעה והדרכים לאימון התודעה לשם השתחררות מכבליה, יעמדו במרכז תוכנית המבוא. הסדרה משלבת הרצאות פרונטאליות ומדיטציה מונחית. לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

הזדמנות אחרונה – יום פתוח, הערב, 26/1 בשעה 18:00 בפסיכו-דהרמה

היום הפתוח יתקיים בקמפוס ברושים אונ' ת"א חיים לבנון 30 רמת אביב

בתכנית:
הרצאה של יעקב רז
מדיטציה קבוצתית מונחית
הצגת בית הספר ותכניות הלימוד
ייעוץ אישי למגיעים

להרשמה חייגו 03-6411961
למי שלא הספיק להרשם ניתן להגיע ולהרשם במקום ללא עלות

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

החלה ההרשמה לסמסטר אביב 2015

הקורסים שייפתחו בפברואר – מרץ :

1. חיי היום יום והרוח הבודהיסטית בהנחיית מאיה לאוב, רחל קפלן

כיצד ניתן להתמודד עם סיטואציות חיים 'קטנות' ו'גדולות', חיוביות ושליליות בהשראה בודהיסטית? לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

2. האיכויות המיטיבות (הפאראמיטות) תרגולים בודהיסטיים בהגשמת מה שכבר הנך בהנחיית יובל אידו טל, מאיה לאוב

בסדנה בת 18 מפגשים  נבחן שאלות בנוגע לאפשרות להיות חופשי, מאושר ויצירתי, במישור האישי, הזוגי, המשפחתי, הפוליטי/חברתי והסביבתי.  לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

3. לגעת בכאב בהנחיית בעז עמיחי

החיים של כולנו רוויים כאב. כמנגנון הגנה אנו לומדים להתכווץ סביב הכאב (גופני או נפשי) ולנהל את חיינו דרך הימנעות ממפגש איתו. לעתים קרובות אנו מגיבים בכעס, בתוקפנות ובפחד מבלי להבין שזוהי דרכנו להימנע ממפגש עם הכאב. מנגנונים אלו, לא רק שאינם מגנים מפני הכאב, הם מייצרים סבל נוסף מיותר. לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

4. מפגש עם הבודהיזם – מבוא קצרצר בהנחיית ובל אידו טל, רחל קפלן

סדרת הרצאות מבוא לבודהיזם – הבודהיזם הוא תורת חיים בת 2,500 שנה – שלמרות עתיקותה וריחוקה הגיאוגרפי רלבנטית ועכשווית להפתיע גם לנו בישראל ובמערב. נכיר את יסודות המחשבה, התובנות והאימון הבודהיסטי. ההבנה הבודהיסטית שאת רוב רובו של הסבל בחיינו מחוללת התודעה והדרכים לאימון התודעה לשם השתחררות מכבליה, יעמדו במרכז תוכנית המבוא. הסדרה משלבת הרצאות פרונטאליות ומדיטציה מונחית. לפרטים נוספים יש ללחוץ כאן

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

טנזין פאלמו – הנזירה האמביציונית / מאת בעז עמיחי – פורסם ב"סלונה"

 

טנזין פאלמו הצליחה לנפץ את תקרת הזכוכית בחברה הבודהיסטית הגברית. לאחר שישבה 12 שנים במערה בהודו היא החליטה להקים מנזר לנשים ולהוביל את המאבק לשינוי מעמדן של הנשים במסורת הטיבטית

תמונה אישית
  • את טנזין פאלמו פגשתי לראשונה בשנת 1990. בדיוק סיימתי את קורס המדיטציה הראשון בחיי, וראשי היה מסוחרר מדרך החיים החדשה שנפתחה בפני. יום אחד הציעה לי מורתי להצטרף אליה לפגוש חברה טובה ש”בדיוק יצאה מהמערה”. בחדר קטן, צנוע וקסום פגשתי לראשונה אישה יוצאת דופן ומרשימה זו. טנזין פאלמו בדיוק סיימה תרגול בן 12 שנה במערה קטנה בצפון הודו, שם תרגלה מדיטציה במסירות על פי הנחיות מוריה.

בספר “מערה בשלג” שנכתב על תקופת חייה, החל מפגישתה הראשונה עם הבודהיזם ועד סיום התרגול במערה, מתוארים האתגרים הבלתי נתפסים כמעט בהם עמדה, שלוש מהן היו בבידוד מוחלט. 12 שנה של תרגול הן דבר מאתגר לכשעצמו, אך היא כבחורה אנגליה, צעירה יחידה בחברה נזירית גברית טיבטית, עמדה בפני אתגרים כמעט בלתי נתפסים. כמה קשה היה לנפץ את המעמד המסורתי שניתן לנזירות במסורת הטיבטית, אשר למרות הישגיהן וכישוריהן, ועל אף ההצהרה כי כל בני האדם שווים ביכולתם להתקדם בדרך הרוחנית, נדחקו החוצה מהתפקידים המרכזיים, ונשללה מהן ההזדמנות ללמוד, ולתרגל כמו הנזירים הגברים. טנזין פאלמו לא הסכימה לוותר, לא הסכימה להתפשר, וצעד אחר צעד ניפצה את תקרת הזכוכית הבודהיסטית.

טנזין פאלמו. צילום: אלבום פרטי

דרכה זו מתוארת בספר מערה בשלג, אליו הצטרף מאוחר יותר גם סרט הנושא שם זהה, ומתאר בתיאורים חדים, בליווי צילומים מרהיבים, את סיפור חייה. בסרט יהיה ניתן לצפות ב-29.1 באולם סמולרש בתל אביב אך מרגש מכך – לשמוע את הרצאתה של טנזין פאלמו שתגיע לביקור שני בישראל וכותרתה: “מה אני יכול לעשות למען עולם טוב יותר”.

לאחר שפרצה את דרכה שלה בדרכי התרגול ובהכרה שזכתה לה במסורת הטיבטית השמרנית, החליטה פאלמו להמשיך ולעשות זאת גם עבור נשים אחרות. בעשרים השנים האחרונות היא מקדישה את חייה לטיפוחו של מנזר לנשים אותו הקימה בצפון הודו. הקמת פרוייקט כזה בהודו כרוכה בשנים ארוכות של מלחמה בירוקרטית, התמודדות עם שחיתות, סחבת, התנכלות וחוסר משאבים. אך גם כאן טנזין פאלמו לא התפשרה.

טנזין פאלמו היא היום “אם מנזר” של מנזר נזירות שבתחילת הדרך היה רק רעיון, והפך כיום לפנינה מרהיבה ביופיה, המספקת מרכז לימוד ותרגול לכמאה נשים הודיות שנולדו למסורת הבודהיסטית ובחרו להתעמק בה. בעבר כל שיכלו הנזירות האלו לקוות לו זה מוסד בסיסי שיספק את צרכיהן תמורת עבודה קשה שלהן, כאשר דרכן הרוחנית תסתכם בניהול טקסים מסויימים ובשמירת קשר עם הקהילה.

טנזין פאלמו עם משלחת ישראלית במנזר בהודו

במנזר “דונגיו גאטסל לינג” זוכות אותן נשים לתנאים שלא יכלו לחלום עליהם: ספריה מעודכנת, שיעורי פילוסופיה ומדע ברמה שווה לזו שמקבלים הנזירים הגברים במנזר הסמוך, חדרי תרגול, אולם מדיטציה מרהיב ביופי וותמיכה כלכלית שמאפשרת להן להתפנות באופן מלא ללימודיהן. החזון של טנזין פאלמו הוא להפוך את הנזירות האלו למורות שיביאו את מסר השוויון לכל רחבי האזורים הבודהיסטיים בהודו, ואולי גם בקרב הקהילה הטיבטית הגולה.

במסגרת מסעותיה מגיעה טנזין פאלמו בפעם השנייה לישראל כאורחת של “עמותת ידידי הדהרמה”, קבוצה של מתרגלים במסורת הבודהיזם הטיבטי הדואגת להביא לישראל זרם של מורים מובחרים ממסורת זו לאורך השנה. לקראת ביקורה שוקדים חברי העמותה על הוצאה לאור של ספר בשם “טיפוח הפוטנציאל האנושי” שהוא תרגום לעברית ועיבוד לספר של אחד מהקורסים שהעבירה טנזין פאלמו בישראל ב -2006.

*****

פרטים מלאים על ביקורה של טנזין פאלמו בישראל ניתן למצוא כאן

כרטיסים להרצאתה: “מה נוכל לעשות למען עולם טוב יותר” ב 29.1.15 בתל אביב ניתן לרכוש כאן.

המעוניינים לסייע בהוצאה לאור של הספר, הממומן על ידי רכישה מוקדמת של עותקיו, יוכלו לעשות זאת כאן.

*****

בעז עמיחי הוא מתרגל במסורת הבודהיזם מזה 25 שנה, מורה למדיטציה וחוקר המסורת הבודהיסטית.

 

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | תגובה אחת

להמציא את עצמי מחדש / מאת ד"ר אורה סתר

(פורסם בדה-מרקר)

ד"ר אורה סתר, מרכזת אקדמית של קורס "בין מזרח למערב – הזמנה לאי ידיעה" בלהב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א, שותפה ב"כאורדיה".

כל בוקר אני ממציאה את עצמי מחדש.

שמעתי את עצמי אומרת את זה, לא פעם ולא פעמיים.  לו רק יכולתי להמציא את עצמי מחדש. הייתי עושה את עצמי טובה יותר, וחטובה יותר, ואסרטיבית, ומהירת תגובה,  וכשרונית יותר, בעיקר כשרון לעשות כסף.  ומעניינת יותר. ואמיצה יותר. וחזקה יותר. ויותר ויותר ויותר.

משהו כל יכול כזה, כמו אלוהים, שבמטה קסם יכול לשנות את הכל, או לפחות את כל מה שלא נראה לי ולא מוצא חן לי בעצמי. וכל פעם שאקוץ בעצמי,  ואתעייף, או אשתעמם, אשמין או סתם אכעס על עצמי, אמציא את עצמי מחדש. הארה, הבזק, וזהו.

ואז, בענווה חיננית, אספר להמוני המעריצים שיקיפו אותי – ברור שעם כל הכישורים והכשרונות החדשים האלה, יהיו סביבי המוני מעריצים  – שזה היה כל כך פשוט,  שהרי הכל בראש, ורק שיניתי את הראש, וכך המצאתי את עצמי מחדש…

אבל איכשהו, זה לא ממש עובד. מסיבות לא ברורות, לא הגיוניות, וממש לא צודקות,  הראש שלנו הוא סרבן שינוי ידוע, ומטה הקסם לא כל כך נגיש. אמת, לפעמים חייהם של אנשים משתנים ברגע, אבל זה בדרך כלל לא נשלט על ידיהם. ולכן אנחנו יכולים להסתפק רק בלמצוא את עצמנו מחדש. ולמצוא את עצמנו מחדש, זו כבר עבודה הרבה יותר קשה, והרבה פחות דרמטית. ואולי טוב שכך. כי בלהמציא את עצמך מחדש יש היבריס – גאווה – או סתם אגו טריפ.  בתהליך הסיזיפי, המתסכל, לפעמים המייאש, של למצוא את עצמך שוב ושוב יש את מה שנותן לנו רוח חיים.

אז הנה  המדריך למצוא את עצמנו מחדש ב – 7 צעדים.

  1. ויתור על זכות ההגדרה העצמית

למצוא את עצמנו מחדש,  זה קודם כל לאבד את השלמות, הבהירות והתואם הפנימי של עצמנו הישן.  לוותר על האשליה שאנחנו יודעים מי אנחנו, ועל ההגדרות היציבות  של מה אנחנו יכולים להיות, ומסוגלים לעשות. ההגדרות שלנו את עצמנו הן רק הגדרות, לא בהכרח מציאות:  אם נשנה את ההגדרה – אולי נגלה משהו חדש על  המציאות, או נייצר מציאות חדשה.  וכך  אנשים שהגדירו עצמם "עצלנים" ומצאו את עצמם מחדש כספורטאים,  "שכירים בעלי צורך בביטחון" כעצמאים, "חסרי כישרון" (חלקם בעלי הפרעת קשב) שיצרו אומנות או עסקים נפלאים. ולפעמים נוצר מפגש לא נעים, כשההגדרות שלנו את עצמנו כטובים, חכמים או ישרים מתגלות לנו כלא נכונות. כל הגדרה עצמית, גם אם מדויקת מבחינת  העבר, היא המיגבלה של העתיד.

2. ויתור על האמונה ביציבות

למצוא את עצמנו מחדש משמעותו גם להבין שכל יום אנחנו שונים ממי וממה שהיינו בעבר. באמת שונים, לא רק כאמירה יפה אך ריקה. התאים בגוף שלנו מתחלפים כל הזמן, חלקם נכחדים לנצח. האויר שאנחנו נושמים. הרעיונות והמחשבות שיש לנו בראש. עמדות ואמונות שנראו כבסיס החיים שלנו. אירועים שחלים עלינו ומשפיעים עלינו. ולכן מה שהיה טוב לנו אתמול, באמת טוב,  לא נכון לנו היום. לא פעם אנשים כועסים על עצמם על כך שהם אינם מרוצים ממשהו שרק אתמול ייחלו לו.  "אנשים אינם משתנים"? "אין טעם ללמד כלב זקן טריקים חדשים"? אנחנו כל הזמן רק משתנים, ומי שמסרב ללמוד טריקים חדשים עלול להפוך לכלב זקן.

3. ויתור על נחמדות אל הסביבה

למצוא את עצמנו מחדש אומר גם להיות מוכנים לוותר על הקבלה וההערכה שאנחנו מקבלים מהסביבה שלנו על מי ומה שאנחנו כיום. ואולי גם לוותר על  ההגדרות של הסביבה על מהי הצלחה, ומה ראוי ונכון לנו לעשות.  ויתור על עמדה בכירה,  או תפקיד יוקרתי, הם דוגמאות קיצוניות לכך. אנשים רבים מתארים את ההחלטה ה"טובה ביותר" בחייהם ככזו שהתקבלה נגד דעת הסביבה, ואת ההחלטה הגרועה ביותר ככזו שנעשתה כדי לרצות את הסביבה. ה"סביבה" היא לא פעם גם בני משפחה קרובים, ולכן למצוא את עצמנו מחדש עלול ליצור קונפליקטים אמיתיים עם בני משפחה שאינם מבינים ואינם מקבלים את השינוי.  יש בדידות רבה במקום הזה, שבו רק הקריטריון הפנימי תקף.  ולפעמים מוצאים חברים חדשים…

4. גם הסביבה משתנה

למצוא את עצמנו מחדש פירושו גם לתפוס שהמציאות החיצונית שלנו השתנתה, ואנחנו, כמו שהיינו, מתאימים אליה פחות  – או אולי דווקא יותר – מאתמול. בשפת הטבע, ובהשאלה גם במדעי ה"שאנטי", קוראים לכך – לזרום.  כמובן, קל לזרום בנחל רחב, חמים ורגוע, אבל אז איך נדע, כשהנוף נראה בערך אותו דבר מתוך המיים, שאנחנו בעצם כבר עברנו לארץ אחרת, שבה יש חוקים וטעמים אחרים ותרבות שונה – למשל כשהשוק ברח לנו, כשהמקצוע שלנו שייך להיסטוריה, כשמקום העבודה שלנו בסכנה? ומה קורה כשהמים  גועשים, הפכפכים, מלאי שיבולות, מערבולות ומפלים – כמו החיים בתקופה הנוכחית?

5. הקשבה לשקט

למצוא את עצמנו מחדש דורש להקשיב  בתוכנו למרחב השקט, אותו חלל ריק, נטול עבר או עתיד, שבו יש אולי זיכרון  של מה שהייה, ואת ידיעת ההשתנות, אבל אין תמונה של מה יהיה ולאן נלך ומה נעשה. ולפעמים השהיה בריק הזה, שנחווה כריקנות, הוא הדבר המפחיד ביותר שיש, משום שנדמה שאין לה סוף, והיא אינה מובילה לדבר מלבד לריקנות גדולה יותר. בשפה המקצועית קוראים לשהות הזו דגירה או הריון, אבל לך תדע אם באמת קורה בה משהו, או ינבוט משם משהו בעל ערך… ויחד עם זאת,  כמעט בלתי אפשרי למצוא את עצמך מחדש מבלי לשהות שם,  ולהקשיב למה שעולה וצומח מתוך השקט.

6. האומץ בנטילת סיכונים

למצוא את עצמנו מחדש דורש את האומץ לבחון את כל אלו, ולעשות את הצעד הראשון. לתוך עתיד שכולו אי ודאות.  לאבד שליטה, לתת לאמונה לנהל אותנו. אנחנו נדרשים ליטול  סיכונים. להיות מוכנים לוותר על דברים שהישגנו עד עכשיו, בלי הבטחה שנגיע למשהו. עם תקוה, אבל בלי ודאות.  לפעמים בתחושה כל כך בוערת שזה הדבר הנכון היחידי.

7. לשבת על זרי הדפנה – ולקום מהם

ואז – הרגעים המופלאים, של האופוריה שנחווית בעת הקפיצה אל הבלתי ידוע, ושל האושר בתחושה שהגענו למקום הנכון.  או לפחות שעשינו את מה שנכון לנו, וגם אם נכשלנו  – הרי זה כשלון מפואר. האם נרשה לעצמנו לנוח קצת, לחוות את ההצלחה בשמחה? ואת הכישלון בעצב, אך בגאווה? את ההרגשה שהגענו הביתה, שאנחנו יותר נכונים, יותר מדויקים עם עצמנו?

ולהבין, לאחר שנחנו קצת  על זרי הדפנה, שמחר הם יתחילו לדקור לנו, כי לא כך כל נוח לשבת על זר, ושוב נצטרך למצוא את עצמנו מחדש, כי כבר לא נתאים למי שנהיה מחר, ולמציאות של מחר. וכל התהליך יתחיל שוב. ולא תמיד יהיה לנו הכוח.

ולכן, כשמישהו טוען שהוא ממציא את עצמו מחדש, כמו שמדווחים לנו פוליטיקאים, בדרנים או מנהלים בכירים,  או כאשר יועצים או מאמנים מבטיחים לנו עזרה בלהמציא את עצמנו מחדש, אני ספקנית, אבל לא פוסלת על הסף. בדרך כלל מדובר בספין תקשורתי, מיתוג מחדש של אותה פרה אדומה. ויחד עם זאת, ראוי לקיים את זכות הספק, משום שלפעמים  באמת התחולל התהליך המורכב הזה של שינוי עמוק, שבו אנחנו מדייקים את עצמנו יותר, ומגלים מקומות לא ידועים, כשרונות לא מבוטאים, מאוויים לא מוכרים, משמעויות חדשות, והופכים אותם לחלק ממי שאנחנו.

עד הפעם הבאה.

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

מפגש חוויתי לאמהות שזוכרות לנשום

יום ה' | 15/1 | אמהות זוכרות לנשום | קמפוס ברושים | 20:00-22:00

השתתפות בעלות: 50 ש"ח

לפעמים אנו משוכנעות שאם רק היינו מחליפות עבודה, אם רק הילדים היו מתנהגים יפה, אם רק היינו שני קילו פחות – הכל היה מסתדר. בסדנה נראה כיצד חווית השפיות והנשימה אינה תלויה במציאות החיצונית אלא באופן שאנו חוות ותופסות את החיים.

באמצעות כלים מעשיים להתמודדות עם חיי משפחה אינטנסיביים, כלים מעולם המדיטציה והבודהיזם (פיתוח הוקרת תודה, תשומת לב, חמלה ונדיבות) נוכל לזכור לנשום, ולהנות מהרגעים הקטנים עם הילדים ועם עצמנו.

בהנחיית: טלי הלמן-מור יועצת ארגונית ומנחת קבוצות מדיטציה ואפרת דורון- מאמנת אישית הווייתית, מרצה ומנחת סדנאות.

להרשמה חייגו: 03-6411961, או למייל broshim@tauex.tau.ac.il

10917270_1033360873344557_6816230809469143133_n

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | השארת תגובה

המאבק הבלתי אלים של הטיבטים והדאלאי לאמה – רשימה וראיון עם נחי אלון בדה-מארקר

הנשק הסודי של טיבט: סובלנות במקום אלימות

לאחר שהסינים כבשו את טיבט, הם התעללו בתושביה, הלאימו אדמות, גרמו לרעב ודחקו את החקלאים המקומיים. למרות זאת, הטיבטים בחרו שלא להתקומם באופן פיזי, אלא מקיימים את המדיניות של מנהיגם הדאלי למה – הסברה ואי-אלימות. האם זה יכול לעבוד במזרח התיכון?

"דקות אחדות לפני השעה עשר, לבוש מכנסיים שלא הייתי מורגל בהם ועטוף מעיל שחור ארוך, תליתי רובה על כתפי השמאלית, החלקתי את משקפיי לכיסי, ופסענו החוצה. יכולנו לחוש בקרבתם של המוני אנשים, אבל עכשיו היה עלינו לחלוף על פני הסינים. בפעם הראשונה בחיי פחדתי באמת, לא כל כך על עצמי, כמו על אותם מיליוני אנשים ששמו בי את מבטחם. אם אתפס, הכל ילך לאבדון".

כך מתאר טנזין גיאטסו, הדלאי למה ה-14, מנהיגה הרוחני – ובמשך שנים רבות גם הפוליטי – של טיבט, את רגעי האימה שחלפו עליו בלילה שבו נאלץ לברוח ממולדתו הכבושה. התאריך היה ה-31 במרץ 1959, הדלאי למה היה רק בן 23, והוא לא תיאר לעצמו שכף רגלו לא תדרוך יותר על אדמת ארצו. עשור קודם לכן, ב-1949, נכבשה טיבט על ידי הרפובליקה העממית של סין, שחמדה את מרחביה (לצורכי ביטחון ופיזור אוכלוסיה) ואת אוצרות הטבע שלה. המאבק היה קל מאוד: הטיבטים, כפריים חמושים במקלות, נכנעו תוך שבועיים.

הסינים הודיעו כי הם מתכוונים לשמור על האוטונומיה החברתית-תרבותית-כלכלית של העם הטיבטי העתיק. בתחילת הדרך נדמה היה שאפשר לחיות תחת הכיבוש הסיני, אלא שמהר מאוד התברר כי לסינים אין כל כוונה לעמוד מאחורי הצהרותיהם. הם ערכו שינויים טריטוריאליים תכופים, הלאימו אדמות שבטיות והורו ללמד בבתי הספר סינית וקומוניזם. מאות אלפי סינים שטפו את הרמה הטיבטית וגידול האוכלוסיה הביא לרעב גדול, כשהחקלאים נדחקים מאדמותיהם מול פעולות התיעוש, הכרייה והחציבה המהירות.

הדלאי למה. רואה בגלות שלב אחד בדרך מפותלת וארוכה. צילום: אי־פי

ייתכן שהטיבטים היו עוברים על זה בשתיקה, אבל הם לא היו מסוגלים להבליג על הפגיעה בחופש הדת: הסינים, שעבורם "דת היא רעל", הרסו מנזרים עתיקים ופגעו בבבת עינם של אזרחי טיבט – הנזירים, המהווים 15% מהאוכלוסיה. בניגוד לדעתו של הדלאי למה, פתחו לוחמי חופש טיבטים, בעיקר איכרים על סוסים, בפעולות התנגדות נגד החיילים הסינים. במקרה הטוב הם הושלכו לכלא, במקרה הרע הם נרצחו לאחר שנפלו קורבן למעשי צליבה, לעקירת מעיים ולעריפת ראשים. הדלאי למה, שחשב שאפשר לדבר עם הסינים ולחיות בצוותא, התבקש להגיע למפגש עם בכירי הצבא הסיני ללא שומריו. לו ולהנהגה הטיבטית היה ברור כי מדובר בניסיון חטיפה. בעוד הטבעת מתהדקת סביב הדלאי למה, הגיעו אלפי טיבטים לבירה להסה, ונעמדו ימים ארוכים מול ארמונו. המתח הלך וגאה, וההנהגה הטיבטית לחצה על הדלאי למה לעזוב את טיבט הכבושה, כדי להמשיך להילחם עבור עצמאות הטיבטים מחוצה לה.

המנהיג, שעזב באישון לילה מחופש לחייל, לא העלה בדעתו שלא ישוב עד היום. את המאבק בסינים הוא מנהל ממקום מושבו בכפר מקלוד גאנג' ליד דרמסלה שבהימלאיה ההודית, תוך שהוא נושא את הבשורה ברחבי העולם, ומשמש מנהיגם של אלפי הגולים הטיבטים שברחו להודו מאימת הסינים וכדי להיות בקרבתו. 65 שנה חלפו, ובפעילותו נהפך המנהיג הטיבטי לדוגמה למנהיג הלוחם בדרכו שלו, באינטנסיביות אך ללא אלימות ושפיכות דמים. ב-1989 אף קיבל את פרס נובל לשלום עבור התפישה הייחודית הזו. מתנגדיו, בעיקר בני הדור הצעיר, חסרי סבלנות אל מול התוצאות, אלא שהתפישה הטיבטית כה סבלנית וארוכת טווח, עד כי הדלאי למה רואה בגלות רק שלב אחד בדרך מפותלת וארוכה, שבסופה יקבלו הטיבטים הכרה בעצמאות הייחודית שאותה הם מבקשים. אם זה לא יקרה בגלגול הזה, יהיה זה הדלאי למה הבא שיביא את השינוי. אלימות, כך או כך, היא בשום אופן לא הפתרון.

"אלימות פוגעת באינטרס שלי"

מאיפה מגיעה היכולת לספוג התעללות מתמשכת, פיזית ותרבותית מצד כובש אלים המחסל 1.5 מיליון איש מבני עמך במשך עשרות שנים, ולהמשיך להטיף לסבלנות, סובלנות ואי-אלימות? "רעיון האי־אלימות הטיבטי נובע מתפישה מוסרית בת 2,500 שנה", מסביר הפסיכולוג הקליני נחי אלון, ממייסדי אגודת ידידי טיבט בישראל (יטי"ב) וממייסדי פסיכו דהרמה, בית ספר לתורת הנפש הבודהיסטית. "אי-אלימות הוא רעיון שנמצא בכל התרבויות הבודהיסטיות, הנובע מתוך התפישה שהכל קשור בהכל. כשאני מפעיל אלימות אני מדביק את כל המרחב שבו אני חי באלימות, וזה לא יכול שלא לחזור אלי, משום שכשאני מזיק לאדם אחר אני מייצר סביבה שמזיקה לי. אם אני מאמין שלכל פעולה יש תגובה, כשאני מפעיל אלימות, שמחזירה אלי איבה ואלימות קשה יותר – אני פוגע באינטרס שלי".

לא רק שהכל קשור בהכל, ולכל פעולה יש תגובה, אלא שעל פי עקרונות הבודהיזם נדרשת חשיבה לטווח ארוך שנובעת מההבנה שדבר לא קופא על שמריו, והכל משתנה. "התפישה המודרנית מבוססת על חשיבה לטווח קצר", אומר אלון. "אנחנו הולכים אחר התעתוע שאומר – אם לא בכוח, אז ביותר כוח, כי אני חזק עכשיו. התפישה הבודהיסטית אומרת: אני מפעיל כוח, ונפגע מתגובת הנגד כי הכל תלוי בהכל. אז למה לי לעודד אלימות אם אפגע ממנה? יותר מזה: העובדה שכרגע אני חזק לא אומרת שאהיה חזק גם בעוד עשר שנים, ומה יקרה אז? העולם המודרני מטפח את האני, את החיים כרגע, את ההתעלמות מהרשת האנושית שבה אנחנו תלויים. הטיבטים מחונכים אחרת. האי־אלימות היא כלל בסיס בחיי היום-יום".

תן דוגמה.

"ביקרתי בכפר היתומים הטיבטים בדרמסלה. אלה ילדים שראו את הוריהם נרצחים, שהוברחו מטיבט, שחיו וחיים בתנאים קשים. שאלתי את המנהל איך עיקרון האי-אלימות מתקיים שם, והוא לקח אותי למגרש כדורסל גדול. היו בו 200 ילדים, נערים ונערות, בני 3 עד 20. משהו באווירה היה שונה. לא היו צעקות, לא היו דחיפות, לא היו גדולים שלוקחים מקטנים, וגם לא היה משגיח. היו שם 200 ילדים שמשחקים בהרמוניה. זו תמונה שלא תעלה על הדעת בחצר בית ספר בישראל. 'אתה רואה', אמר לי המנהל, 'זו אי-אלימות'".

זה לא מבט קצת רומנטי על תרבות אחרת? הרי זה לא שאין טיבטים אלימים.

"אני לא נבהל מהמלה רומנטי, וטיבטים הם בני אדם, לכן יש ביניהם גם אנשים אלימים. אבל הבסיס החברתי אינו אלים, להפך. הוא בסיס משתף. טיבטים חיים בקהילה, ויש בהם נתינה שנראית לאדם מערבי מוגזמת לפעמים. גם שם יש תככים ואלימות, אבל פחות. השורשים של האי-אלימות מגיעים מהתפישה המוסרית שעליה הם גדלים, שהשפיעה על המדיניות. זו תרבות עתיקה, שבשנים מסוימות, גם כשהיתה אימפריה, ויתרה על קיומו של צבא".

למרות עמדת הבסיס הקובעת אי-אלימות, ברור שתפישתו המתמשכת של הדלאי למה היא חלק מריאל־פוליטיק, כלומר מהבנת מגבלות הכוח. "התגובה הראשונה של הטיבטים לכיבוש הסיני היתה התקוממות עממית שהסתיימה ברבבות הרוגים. עד היום נרצחו יותר ממיליון טיבטים בטיבט. הדלאי למה הוא איש חכם, ועם הגעתו להודו הכריז שאין להתקומם באופן אלים מול הסינים ויש ללכת בדרך האמצע, שכוללת מאבק לא אלים. הוא עשה זאת כי הבין שהפעלת כוח תיתן לסינים לגיטימציה לחסל את העם הטיבטי כולו. זהו תרגום של אי-אלימות לשפה הפוליטית. במקביל, לטיבטים היה ברור שהם לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים. הדלאי למה הבין שהכוח שלו ינבע מרתימת העולם למאבקם של הטיבטים, ולכן השקיע ביצירת מודעות עולמית. אנחנו לא מכירים את האויגורים או עשרות עממים אחרים שגורלם אינו טוב יותר תחת הכיבוש הסיני, אבל את הסיפור הטיבטי כולם מכירים. הדלאי למה הצליח ליצור תמיכה מוסרית מכיוון שצבר כוח בתחום שבו יש לו יתרון יחסי – אי-אלימות".

שיטת הפעולה הטיבטית התחלקה אם כן לשניים: ראשית, חשוב היה לשמר את התרבות הטיבטית שאותה ניסו הסינים להעלים באמצעות רצח עם ו-Culturecide (השמדת תרבות). כך פעלה הנהגת הטיבטים לבניית קהילה גולה חזקה תוך שימור קפדני של מוסדותיה ותרבותה, בניית מערכת חינוך מרשימה, סיוע הדדי ושימור השפה והדת. הקהילה הטיבטית בדרמסלה היא קהילה דמוקרטית. לפני שלוש שנים פרש הדלאי למה מההנהגה הפוליטית וזו הועברה לראש הממשלה הנבחר לובסנג סנגאי, והדלאי למה נותר המנהיג הרוחני. חלק נכבד מזמנו של הדלאי למה מוקדש לביקורים בקהילות ברחבי העולם ולמפגשים עם מנהיגים, במטרה לחזק את המטרה הטיבטית מול הסינים, תוך שהוא חוזר ומדגיש את המלחמה המבוססת על אי-אלימות. "המנהיגות הטיבטית היא מנהיגות פרקטית", אומר אלון. "היא לא פועלת נגד הסינים, אלא בעד הטיבטים".

64 שנות כיבוש, מאבק בינלאומי לא אלים, והדלאי למה עדיין יושב עם הפליטים בהודו.

"זה בדיוק מה שאומרת האופוזיציה הטיבטית, אבל האי-אלימות היא מוטיב חזק יותר מדור צעיר שאומר 'בואו נילחם'. האלימות הטיבטית, אם מתקיימת, מתבטאת במחאה הכוללת, למשל הצתות עצמיות (עד היום היו 108 כאלה), וגם לכך הדלאי למה מתנגד. יש הבדל גדול בין אדם שמצית את עצמו לאדם שמתפוצץ בשוק".

ובכל זאת, יש הטוענים כי האי-האלימות לא מספקת את הסחורה.

"אבל יותר טיבטים מבינים שהאלטרנטיבה לא טובה יותר מסיבה פשוטה שאת הסינים אי אפשר להזיז. ראינו מה קרה בכיכר טיאננמן. הטיבטים מבינים שמול יריב בעל כוח וחסר מעצורים פעולה אלימה מגרה לפעולה אלימה, ויוצרת לגיטימציה להסלמה. אנחנו מכירים את הפתרון האלים גם קרוב אלינו – הפלסטינים מנסים עשרות שנים להשפיע עלינו באמצעים אלימים, וזה לא מצליח".

סבלנות היא לא אפס מעשה

אז מה בעצם דורשים הטיבטים?

"גם כאן מדובר בעניין ייחודי. בעוד מאבקי עצמאות אחרים כוללים דרישת עצמאות מלאה, הטיבטים מגיעים ממקום אחר, מתוך הרעיון שכולנו חלק מרשת. מדובר בעיקרון מוסרי-שיתופי, שמיתרגם למדיניות. בעולם של היום, שבו הכוח נובע משיתופי פעולה, הגיוני שאומות קטנות יהיו חלק מארץ גדולה, ולכן הטיבטים לא מתעקשים על עצמאות ביטחונית או מדינית: הם רוצים אוטונומיה תרבותית וכלכלית, בזיקה למרחב הסיני. זה לא מובן מאליו, בעיקר לא לעם היהודי הנרדף. הרעיון שבטווח הארוך טובתה של כל אומה היא להיות בקשרי גומלין עם אומות אחרות הוא מרחיק ראות, ומתאר כבר מציאות קיימת, למשל במערב אירופה. הטיבטים, שמאמינים שהם חלק מרשת יותר גדולה, יכולים לחיות בשלום בתוך מדינה המכבדת אותם. לכן הדרישות שלהם מוגבלות".

וגם הן לא מתקבלות.

"כרגע. העובדה שהטיבטים דורשים רק עצמאות תרבותית, כלכלית וחברתית, אבל לא רוצים להשתחרר מסין ולא מבקשים עצמאות, נובעת מתפישת עולם – אבל זו גם מניפולציה פוליטית חכמה שמחלישה את הטיעונים הסיניים. יש סיכוי טוב שבטווח הארוך מדובר במנוף מוצלח יותר מדרישות בדלניות. הרי העולם משתנה, וכך גם סין: היא פתוחה, גלובלית, שונה מאוד מימי כיכר טיאננמן. לא ייתכן שהתהליכים שהיא עוברת לא ישפיעו על הסוגיה הטיבטית. נכון שזה לוקח זמן אבל גם מאבק אלים לוקח זמן. בהינתן יחסי הכוחות – 6 מיליון טיבטים מול מיליארד סינים, הישגי הטיבטים בשימור העם ותרבותו הם דמיוניים. אם הם היו הולכים על גישה כוחנית, הם היו מחוסלים פיזית ותרבותית. העולם לא מקבל את הכיבוש הסיני, ומכיר בדלאי למה. אי אפשר היה להגיע לתוצאות האלה בדרכים האחרות. האם זה שיחרר את טיבט? לא. האם זה ישחרר אותה? ימים יגידו. לטיבטים יש סבלנות. בתפישה הטיבטית סבלנות היא תכונה הנדרשת כדי לחיות חכם".

צילום: אי־פי

מה אנחנו יכולים ללמוד מהטיבטים? מה אפשר לקחת מתפישת העולם שלהם, כך שתסייע לחיים שלנו כאן?

"חלקנו חיים עם תפישת עולם שמזיקה לנו, למשל האמונה שתוך שמונה חודשים אפשר לפתור בעיה בת 100 שנה, או שכוח ייענה בכוח. כשהצד השני מגרה אותך, אתה מגיב תגובת יתר וזה מחליש, עיין ערך סיפור המרמרה. משמעותה של סבלנות אינה ישיבה בחיבוק ידיים או אפס מעשה. הטיבטים אומרים: דע מה בשליטתך ועזוב את מה שלא בשליטתך. מה בשליטתך? על פי הבודהה: חשיבה, ריסון, רצייה ונחישות. סבלנות פירושה להסתכל סביב ולראות מה ביכולתי לעשות. אם אתה טיבטי ויש לך אבנים – אל תנסה לגרש את הסינים".

מה אתה מציע לפלסטינים?

"לאמץ את המאבק הלא אלים הטיבטי. האלטרנטיבה הוכחה כלא אפקטיבית. פנייה פלסטינית לאו"ם, שהיא מעשה לא אלים, יכולה להניב הרבה יותר מאשר כל אינתיפדה. שלטון מסורתי לא יודע להתנהל מול מאבק בלתי אלים, הוא לא יודע מה לעשות מול כיכרות, הוא נעלב ומסלים, ושני הצדדים נפגעים".

ומה לישראלים?

"להימנע מעמדת דחייה טוטלית כדי לא להיכנס לעמדת הסרבן הכרוני. אנחנו רואים באיזו קלות שינו האירנים את התפישה כלפיהם ברגע שאחמדיניג'אד האלים ירד מן הבמה. כשמנהלים תהליך יש לחשוב איך הוא משרת את שני הצדדים, בעוד שאנחנו רגילים לבקש משהו שמשרת אותנו. גמישות ונדיבות הן כלים חזקים שאנחנו מסרבים להשתמש בהם. מחוות הן דבר חשוב. אחרי שלוש שנים שילמנו פיצויים למרמרה ואיבדנו קרדיט עולמי. לעומת זאת, כשאנואר סאדאת בא לביקור פה, הוא יצר שינוי תודעה באופן לא אלים. אנחנו יכולים לשמור על צדקתנו מבלי לכפור בצדקת הצד השני, לזהות אינטרסים משותפים ולפעול למענם, ולא באופן חד-צדדי, אלא בשיתוף. כרגע חלק מאתנו אומר – שהגויים יקפצו לנו. זו לא השיטה. האם יש ערובה שזה יצליח יותר מהגישה הכוחנית? לא. יש לפעמים זכות וחובה להילחם, אבל באופן תבוני. בואו ננסה משהו אחר לצד הכוח, לא במקומו".

פורסם בקטגוריה חדשות פסיכו-דהרמה | תגובה אחת